לבחור נכון – התאמת עץ פרי למקום
יש מי שחולם על גינה בוסתן או מטע שהוא בעצמו ישתול או יטע ואין בעיה הוא מוכן להשקיע, ישקה ידשן, יגזום וירסס העיקר שבסוף אחרי השקעה של שנים, יקרה הנס הוא יזכה בפירות מתוקים בשפע כי זה כל הקטע אבל מה קורה כשמיודענו קיבל עצה שגויה, ונטע לדוגמא, דובדבן בשפלה? או שתל מנגו נהדר ממש על ההר? העץ אולי יישאר חיוני עם נוף קצת מוגבל, אבל יותיר את חברנו מאד מבולבל....
סוגי עצי פרי – תנאי הגידול
כללי:
מיני העצים רבים ומגוונים. בכדי שהעץ יפרח ילבלב וגם יניב פירות, חשוב להתאים עצים לתנאי הגידול המיטביים עבורם, על פי מוצאם בעולם. בתוך המינים עצמם ישנה אפשרות לבחור זנים מסוימים המותאמים לאזורים פחות אידיאליים לגידול עבור המין להם הם משויכים. סיווג עצי הפרי השונים עפ"י מוצאם, מאפשר הכוונת נטיעה במיקום הנכון. עצים הנטועים במקום בלתי מתאים, יוותרו חלשים וימשכו אליהם מזיקים וגורמי מחלות.
נשירים
מתאימים יותר לאזורים קרירים וגבוהים
כשמם כן הם, משירים את עליהם , נכנסים לתרדמה בחורף, מוצאם מאזורים ממוזגים מדרום מערב אסיה, אירופה ואמריקה הצפונית. רובם ככולם ממשפחת הורדניים, מסווגים לשלש קבוצות:
גרעיניים – אגס , חבוש , תפוח
גלעיניים – אפרסק נקטרינה, גודגדן/דובדבן , משמש , שזיף
גרגריים – אוכמניות (משפ' האברשיים), אסנה (משפ' הורדניים), דומדמניות (משפ' דומדמניתיים), גוג'י ברי (משפ' הסולניים) חמוציות (משפ' האברשיים), פטל (משפ' הורדניים)
ים תיכוניים
מתאימים לרוב האזורים בארץ
עצים הגדלים באזורנו, מאות שנים, ירוקי עד ונשירים . בקבוצה זו כלולים כל מיני הפירות םשבעת המינים, פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל,
"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶ)ל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם—עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ (דברים, ח', ז'-ח')
גפן (משפחת הגפניים), נשיר, תאנה (משפחת התותיים), נשיר, רימון (משפחת הרימוניים), נשיר, זית (משפחת הזיתיים), ירוק עד, תמר (משפחת הדיקליים), ירוק עד, חרוב (משפחת הקסאלפיניים) ,ירוק עד, תות (משפחת התותיים), נשי
סובטרופיים
מתאימים לאזורים נמוכים וחמים
עצים נפוצים בארצנו. ירוקי עד ונשירים, שמוצאם במזרח אסיה, מרכז ודרום אמריקה ואינדונזיה.
לרוב המנים עונת תרדמה מסוימת, לעתים מלאה. עמידים בקור מתון.
הדרים (משפחת הפיגמיים), ירוקי עד:
אשכולית, אתרוג, לימון, לימונית, קליפים (מנדרינה, קלמנטינה…), פומלו.
אבוקדו (משפ' העריים), ירוק עד, אנונה (משפחת אנוניים), ירוק עד, אפרסמון (משפ' האבניים), נשיר, גויאבה (משפחת הדסיים), ירוק עד, ליצ'י (משפחת הסבונניים), ירוק עד, פיג'ואה (משפחת ההדסיים),ירוק עד, פיטנגו (משפחת ההדסיים) ירוק עד, צבר (משפחת הקקטוסיים), קיווי (אקטינידיים), נשיר, שסק (משפחת הורדניים) ירוק עד.
טרופיים
מתאימים לאזורים נמוכים וחמים
עצים ושיחים ירוקי עד שמוצאם באמריקה הטרופית וכן בדרום מזרח אסיה. מאופיינים בתנאי גידול מוגבלים. לרוב אינם עמידים בטמפ' נמוכות מ-10 מ"צ ודורשים רמת לחות גבוה יחסית. אננס (משפחת הברומליים), בננה (משפחת המוזיים), מנגו (משפחת האלתיים), פפאיה (משפחת הפפאיים), ירוק עד, קרמבולה (משפחת החמציציים), ספודילה (ממשפחת הספוטיים).
זנים
זנים בעלי רגישות / עמידות למחלות ומזיקים
ישנם זנים בעלי רמת רגישות שונה למחלות ומזיקים בעצי פרי, שניתן לסווגם באופן הבא:
- רגישות טבעית ברמות שונות .
- פיתוח זנים עמידים על בסיס עמידות גנטית טבעית שעברה סלקציה (לקריאה נוספת באתר, ראה "סל טיפולים") .
- הנדסה גנטית (לקריאה ראה "סל טיפולים").
רגישות טבעית – למזיקים ומחלות
העדפה של חרקים מזיקים לזנים מסוימים
דוגמא: זבוב הזית Bactocera olea , נמשך במיוחד לארבעה זנים מתוך כ- 20 הגדלים בארץ. הזנים: מנזנילו, נובו, סנטה נבאלי ופיקואל
(מתוך דף הנחיות של ענף הזית במועצת הצמחים 2013).
העדפה של גורמי מחלה לזנים מסוימים
דוגמא: הפטרייה הגורמת למחלת גרב בתפוח Venturia inaequalis, מעדיפה להתפתח על זני תפוח אדומים, הזנים הירוקים פחות אטרקטיבים עבורה. (Apple Best Practice Guide defra AHDB Horticulture 2013)
הערה: רצוי לבחור זנים בעלי רגישות נמוכה למזיקי מפתח, אך לעיתים קרובות, אין זה מתאפשר משום שבוחרים את הרכב הזנים גם עפ"י שיקולים אחרים, כגון: בחירת זנים מפרים (הפריה).
התאמת זנים לתנאי אקלים שונים/ קרקע שונה מהמקור
הצורך לגדל מגוון מיני עצי פרי באזורי אקלים שאינם תואמים את ארץ המוצא של המין המסוים, הוביל לטיפוח זנים עמידים בתנאים אקלמיים שונים ומגוונים.
לדוגמא: אותרו שמונה זני זיתים העמידים לקרה. הזנים טופחו ואפשרו גידול עצי זית באזורים קרירים, צפונית לאזור הים התיכון, אזור הגידול המקורי של הזית.
